ישיבה אחת. אותם נתונים. אותה מצגת.
ועדיין בסוף אתה יוצא עם תחושה מוזרה.
לא באמת דיברנו על אותו דבר.
פגשתי הנהלה שדיברה שעה על שיפור השירות.
המנכ״ל ראה סרט של לקוח.
חוויה. אחידות. אמון.
סמנכ״ל התפעול ראה סרט שלSLA .
עומסים. תקלות. זמני תגובה.
סמנכ״לית משאבי אנוש ראתה סרט של שחיקה שקטה.
שימור. מחוברות. גבולות.
והשטח?
השטח ראה עוד יוזמה שתיפול עליו.
בלי הקשר. בלי תרגום.
וזה לא "חוסר יישור קו".
זה עמוק יותר.
כל אחד חי בסרט אחר
כי כל אחד מתוגמל על סרט אחר.
נמדד על סרט אחר.
ונלחץ מסרט אחר.
בהמשך למה שכתבתי בסדרה הקודמת
לפעמים הבעיה לא מתחילה בעומס
אלא בפרשנות.
השאלה הראשונה היא לא מה עושים.
אלא באיזה סרט כל אחד פה חי עכשיו.
בתמונה: נטע ואני קושרים יחד ציצית, וכל אחד תפס את זה אחרת 😉
