זה לא שהיא לא מתפקדת.
היא מתפקדת מצוין.
אבל באמצע ישיבה היא תופסת את עצמה
שכבר שלוש דקות היא לגמרי לא איתם.
כולם מדברים
והיא בראש שלה רק מנסה להישאר בעניינים.
זה סימן ראשון שאני שומע אצל מנהלים שחוקים.
לא "אין לי כוח".
אלא "אני נוכח פחות".
העומס לא תמיד שובר.
לפעמים הוא מרדים.
ואז נוצרת שחיקה שקטה
שבה אנחנו עושים את מה שצריך
אבל לא באמת מרגישים שאנחנו מובילים
בתמונה:
על הקרח. הכל נראה בשליטה, אבל כל האנרגיה הולכת רק על לא ליפול
