היום שאחרי כבר כאן.
בפיתוח מחפשים פתרונות לעולם שהשתנה.
שירות ומכירות נלחמים על כל לקוח וכל עסקה.
משאבי אנוש ורווחה פועלים להחזיר יציבות: לאנשים, לצוותים, לתרבות הארגונית.
וההנהלה? במרוץ נגד הזמן, עם עיניים קדימה וכתפיים עמוסות בהחלטות.
ובדיוק אז, כשכולם כבר עברו דף, קורה משהו מסוכן:
הארגון מוותר על הלמידה.
לא עוצר להבין איך התמודדנו, מה עבד ומה פחות.
וזו החמצה קריטית.
כי בתוך ההתנהלות בזמן חירום יש אוצר של תובנות:
- על החוסן הארגוני בפועל, לא רק בתיאוריה
- על דפוסי פעולה שמתגלים רק כשיש לחץ
- על הצלחות שקטות או כשלים שרק משבר חושף
- על האנשים ועל התרבות
כי תחקור ארגוני שקורה דווקא תוך כדי החזרה לשגרה – לא מאט את ההתאוששות.
להיפך! הוא מאיץ אותה.
הוא מאפשר לחזור טוב יותר וחכם יותר, ולפעמים גם לצמוח למקום חדש שלא תוכנן מראש!
זה בדיוק מה שאני עושה עם ארגונים: מפיקים לקחים, מגבשים תובנות, ומתכננים חזרה לשגרה שהיא גם קפיצת מדרגה.
זה מה שכל ארגון שחושב קדימה חייב לעשות.
בתמונה:
עם אורן האחד והיחיד ברגע של יציאה מהקצב, כדי לזכור מה חשוב.
כי תחקור ארגוני מתחיל בדיוק מהמקומות האלה
