מחשבה ראשונה בסדרת פוסטים על החלטות הנהלה שנתקעות בשטח
ישיבה מצוינת.
דיון חד.
החלטה ברורה.
כולם יוצאים בתחושת עשייה.
שבועיים אחרי זה אני שואל את אחד המנהלים איפה זה עומד.
הוא אומר לי: כן, קיבלנו החלטה. אבל אף אחד לא שינה לי יעד, מדד או סדר עדיפויות.
ושוב אני רואה את אותו דפוס.
ההחלטה השתנתה. המערכת לא.
ההנהלה בטוחה שהשטח לא מבצע.
השטח ממשיך לעבוד לפי מה שנמדד ומה שמתוגמל.
וזה לא עניין של התנגדות.
זה עניין של מנגנון.
אם לא מעדכנים אחריות, מדדים ושגרות, ההחלטה נשארת פרוטוקול.
לא מציאות.
בתמונה: הדלקת נרות משפחתית.
החלטה זה יפה. מנגנון זה מי מדליק, מתי, ואיך זה באמת קורה.
