מה מחזיר את הארגון שוב ושוב לדרך הישנה?

מחשבה שנייה בסדרת פוסטים על שינויים שלא מחזיקים לאורך זמן

בארגון אחד ביקשו מהמנהלים להפסיק לכבות שריפות ולעבור לעבודה מתוכננת יותר.

נבנו שגרות.
הוגדרו סדרי עדיפויות.
המנהלים אפילו הסכימו שזה בדיוק מה שנדרש.

אבל כשהגיע לחץ, כולם חזרו לרוץ ממשימה למשימה.

בתחקור התברר שהבעיה לא הייתה בחוסר הבנה.

הארגון דיבר על תכנון, אבל המשיך לשבח את מי שהציל את המצב ברגע האחרון.
הוא ביקש תיעדוף, אבל המשיך להכניס משימות בלי להוציא אחרות.
הוא הציג שגרה חדשה, אבל המנהלים הבכירים עצמם עקפו אותה כשמשהו היה דחוף.

דוח McKinsey מ־2026, המבוסס על יותר מ־10,000 מנהלים בכירים, מדגיש שהשינויים של היום מחייבים לחשוב מחדש כיצד העבודה מתבצעת, ולא רק להוסיף כלי או תהליך למערכת הקיימת.

וזו בדיוק השאלה שתחקור צריך לחשוף:

לא רק למה אנשים חזרו להרגל הישן, אלא מה בארגון הפך את החזרה הזאת להגיונית.

המדדים?
העומס?
התנהלות ההנהלה?
חלוקת האחריות?

שינוי מתקשה להחזיק כשהמסר החדש פוגש מערכת שעדיין מתגמלת את ההתנהלות הישנה.

בתמונה: נהר ביסטריצה, סמוך לארמון הקיץ ההיסטורי של מלכי בולגריה.

כל עוד לא משנים את הערוץ, גם שינוי חדש יזרום בסוף במסלול הישן.