מחשבה שנייה בסדרת פוסטים על AI כשינוי ארגוני
כשנכנסת טכנולוגיה חדשה לארגון, יש שאלה שכמעט תמיד מגיעה ראשונה:
איפה אפשר להשתמש בה?
אפשר לסכם איתה ישיבה?
לכתוב מהר יותר?
לנתח נתונים?
להכין מצגת?
שאלות טובות.
אבל יש בהן מלכודת קטנה.
הן משאירות אותנו בתוך דרך העבודה הישנה.
אנחנו לוקחים תהליך שכבר קיים ושואלים איך AI יכול לעשות חלק ממנו מהר יותר.
צריך לשאול שאלה אחרת:
אם היינו בונים היום את התהליך מחדש, כשהיכולות האלה כבר קיימות, האם היינו בונים אותו בדיוק כך?
האם באמת צריך שלוש העברות בין אנשים?
האם הדוח הזה בכלל צריך להיראות כך?
האם אותה החלטה צריכה לעבור את אותו מסלול?
זה כבר לא רק שימוש ב־AI.
זו חשיבה מחדש על העבודה.
כי אפשר לחסוך עשרים דקות במשימה שלא באמת צריכה להתקיים.
ואפשר להשתמש ב־AI כדי לשאול למה אנחנו עושים אותה כך מלכתחילה.
ההזדמנות הגדולה היא לא רק לעשות מהר יותר את מה שעשינו אתמול,
אלא לתכנן מחדש את מה שנעשה מחר.
איזה תהליך אצלכם הייתם בונים אחרת אם הייתם מתחילים אותו היום מאפס?
בתמונה: הבית שלי בפני קדם, אחרי שלג. אותו נוף, אבל תנאים אחרים לגמרי.
כשכללי המשחק משתנים, לא מספיק לעשות את אותה הדרך מהר יותר. לפעמים צריך לחשוב מחדש על הדרך עצמה.
