מחשבה שנייה בסדרת פוסטים על הדרך להפוך ניסיון ליכולת ארגונית
שתי יחידות קיבלו את אותו יעד.
שתיהן עמדו בו.
ביחידה אחת האחריות הייתה ברורה, ההחלטות התקבלו בזמן והעבודה בין הממשקים זרמה.
ביחידה השנייה היעד הושג אחרי עיכובים, ויכוחים, עקיפות והרבה התערבות של המנהל.
בדשבורד הן נראות אותו דבר.
במציאות, מדובר בשתי יכולות ארגוניות שונות לחלוטין.
מדדים מספרים לנו מה קרה.
תחקור ארגוני עוזר להבין איך זה קרה, למה זה קרה, והאם הארגון יוכל לעשות זאת שוב.
הוא חושף דברים שקשה לראות בישיבת סטטוס:
על אילו הנחות התבססנו.
איפה ההחלטה התעכבה.
מי החזיק את הממשק שאף אחד אחר לא הצליח להחזיק.
איזו חריגה כבר הפכה לשגרה.
ואיזה ידע קיים אצל אנשים, אבל עדיין לא הפך לידע של הארגון.
זו גם הסיבה שארגונים יכולים להיות מלאים בנתונים ועדיין להיות מופתעים.
לא חסר להם מידע.
חסרה להם היכולת לקרוא את הסיפור שמאחוריו.
בתמונה: עם תם ליד הקולוסיאום.
קל להתרשם ממה שעומד. קשה יותר להבין מה החזיק אותו. גם בארגונים, התוצאה היא רק החזית. התחקור חושף את המערכת שמאחוריה.
