מחשבה שלישית ומסכמת בסדרת פוסטים על הנהלה תחת לחץ בשגרת מלחמה
כשמלחמה נמשכת זמן ממושך, האתגר הניהולי משתנה.
זה כבר לא רק לשרוד את הימים הראשונים.
זה לא רק להגיב לאירוע.
זה להתחיל לנהל מציאות שהיא לא חירום רגעי, אבל גם לא שגרה.
ופה הנהלה צריכה לעבוד אחרת בקבלת ההחלטות שלה.
פחות ניהול של תגובות.
יותר ניהול של מסגרת החלטה.
כלומר, לפני כל החלטה מהירה, לעצור רגע ולבדוק ארבע שאלות:
- מה חייב החלטה עכשיו?
- מה יכול לחכות כמה שעות או עד מחר?
- מה הארגון באמת מסוגל לבצע כרגע?
- איזה מסר ההחלטה הזאת מייצרת לשטח?
הבדיקה הזאת קצרה, אבל קריטית.
כי בשגרת מלחמה, החלטה טובה לא נבחנת רק בשולחן ההנהלה.
היא נבחנת ביכולת שלה להחזיק גם שעה אחרי, גם מחר בבוקר, וגם כשהמציאות שוב משתנה.
זה בדיוק המקום שבו הנהלות מתחילות לאבד אחיזה, כשיותר מדי דברים דורשים הכרעה באותו זמן. ובדיוק שם הן לא נדרשות רק להחזיק עומס, אלא לקבל החלטות טובות במציאות שלא מפסיקה להשתנות.
הנהלות לא נדרשות רק להחזיק עומס,
אלא לקבל החלטות טובות במציאות שלא מפסיקה להשתנות.
באתר שלי malachizamir.co.il
יש עוד תכנים העוסקים בדיוק בזה: תחקור, שיפור תהליכים ועבודה ארגונית במצבים מורכבים.
בתמונה: בפינת החמד שהוקמה לזכרו של החייל הבודד מירון גרש.
החלטות טובות לא נמדדות רק ברגע שקיבלו אותן, אלא במה שהן מצליחות להחזיק
