הוא אמר את זה ממש בדרך אגב,
בסוף שיחה, לפני שקמים:
“זה שוב קרה".
לא דרמה.
לא כעס.
יותר עייפות.
אותה אי הבנה.
אותו פער בין כוונה לביצוע.
ואותה תחושה שכבר היינו בסרט הזה.
טעויות רבות בארגונים
לא מפתיעות אף אחד.
כולם מזהים אותן כשהן קורות.
השאלה היא
למה הן ממשיכות לקרות?
בתמונה: על גבול מצרים.
רואים רחוק
ועדיין חוזרים לאותו מקום
