העומס כבר מזמן לא חריג
הקצב לא עומד להירגע
והארגון? ממשיך לרוץ.
מה שפחות מדברים עליו הוא מחיר שקט
אנחנו צוברים המון ניסיון, אבל מעט מאוד למידה
פרויקט מסתיים, מהלך נסגר, משימה הושלמה
ומיד עוברים לדבר הבא.
בלי לעצור רגע כדי להבין מה באמת קרה שם.
בלא מעט ארגונים, עצירה נתפסת כבזבוז זמן
בפועל, בלי עצירה אין עיבוד
ובלי עיבוד אין שיפור אמיתי.
כאן בדיוק נכנס הצורך במנגנון ניהולי שמאפשר לחשוב תוך כדי תנועה
לא כדי להתעכב
אלא כדי להתקדם חכם יותר!
בתמונה עם הילל בהרי פירין.
כי כולם ממהרים. השאלה מי עוצר כדי להבין לאן?
