לפני כמה שבועות הובלתי תהליך אסטרטגי בחטיבת המבצעים של הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים).
הכל התחיל מבקשה לקיים קורס פיתוח מנהלים. אבל לא 'עוד קורס', אלא משהו מדויק ומותאם למב"אים (ממוני בטיחות אזוריים) – גברים ונשים ותיקים, מנוסים, שמכירים את השטח מקרוב ובין השאר מסייעים לרשויות המקומיות (עיריות, מועצות ועוד) לשפר את רמת הבטיחות בדרכים של הנהגים והולכי הרגל.
כבר בתחילת הדרך, התבהר שיש כאן צורך עמוק יותר.
מה שצמח מתוך הקורס הוא תהליך אסטרטגי חטיבתי, שכלל בירור יסודי, זיקוק של זהות ותפיסת תפקיד, חידוד של כיוונים מערכתיים והסתכלות מחודשת ברמת החטיבה.
זה היה תהליך מרתק, גם מקצועית וגם אנושית. והוא לא היה מתאפשר בלי הנהלה מחויבת, פתוחה ועם אומץ לאפשר תהליך עמוק ולא מובן מאליו.
וגם בלי צוות מסור, סקרן, חד-חשיבה ובעל תחושת שליחות מעוררת השראה.
הבחירה שלהם להיכנס לתהליך כזה, על אף העומסים, המשימות והמורכבות היומיומית – היא לא דבר של מה בכך.
