מחשבה שלישית ומסכמת בסדרת פוסטים על החלטות הנהלה שנתקעות בשטח
ארגון לא משתנה כי הוחלט.
הוא משתנה כי מערכת העבודה השתנתה.
ואז דפוסי ההתנהגות משתנים.
לכן הדרך לגשר על הפער היא לא עוד בקרה.
ולא עוד מייל תזכורת.
אלא לעצור ולבנות מנגנון.
בכל החלטה אסטרטגית אני ממליץ לשאול שלוש שאלות פשוטות:
- מה בדיוק מפסיקים לעשות ממחר בבוקר?
- מה בדיוק מתחילים לעשות אחרת?
- מי אחראי לשנות מדדים ושגרות כך שזה באמת יקרה?
בלי זה
ההחלטה תישאר הצהרה ולא שינוי התנהגות,
והנהלות ימשיכו להתאכזב מהשטח.
אם גם אצלכם יש תחושה שהארגון מחליט יותר ממה שהוא מיישם
שווה לעצור ולבדוק לא את האנשים אלא את המנגנון שמנהל אותם.
באתר שלי כתבתי לא מעט על תרגום החלטות למנגנון עבודה, תחקור תהליכים ואיך סוגרים את הפער בין הנהלה לשטח.
מוזמנים לקרוא ולהעמיק:
בתמונה: רגע לפני סדנה.
אם לא בונים מדדים, שגרות ואחריות, זה יישאר מפגש מעולה ולא שינוי.
