הכל הצליח. אז למה בכל זאת צריך לתחקר?

גם הצלחה ארגונית צריכה תחקור, כי תוצאה טובה לא תמיד מעידה על יכולת שאפשר לשחזר. פוסט על הפער בין הצלחה שנשענה על שיטה לבין הצלחה שנשענה על אנשים חזקים שהצילו את המצב ברגע האחרון.
-

מחשבה ראשונה בסדרת פוסטים על הדרך להפוך ניסיון ליכולת ארגונית

 

בבית המלון גיליתי שאפשר להציל את העולם בלחיצה אחת (ראו תמונה).
הלוואי שגם בארגונים זה היה עובד כך.

 

הפרויקט הסתיים בהצלחה.

הלקוח היה מרוצה.
היעד הושג.
ההנהלה הודתה לכל מי שהיה מעורב.

 

רק שבדרך שני מנהלים החזיקו את הכול על הגב, הצוות עבד עד שעות מאוחרות, וכמה תקלות נפתרו רגע לפני שהפכו למשבר.

 

על הנייר, זו הצלחה.

אבל האם זו הצלחה שהארגון יודע לשחזר?

 

ארגונים נוטים לתחקר כשמשהו נכשל. דווקא הצלחות עוברות מהר לשקף הבא.

וזה פספוס.

 

תחקור ארגוני של הצלחה לא נועד לחפש בכוח מה היה לא בסדר.

הוא נועד להבין מה באמת יצר את התוצאה.

 

מה עבד בזכות השיטה.
מה עבד בזכות אדם מסוים.
מה כמעט השתבש.
ומה הצליח הפעם, אבל לא כדאי להפוך לדרך העבודה הקבועה.

 

כי תוצאה טובה לא תמיד מעידה על יכולת ארגונית טובה.

לפעמים הארגון הצליח.

ולפעמים אנשים טובים פשוט הצילו אותו.