מחשבה שנייה בסדרת פוסטים על ממשקים כמנגנון, לא כטובה
יש את זה כמעט בכל ארגון.
את האחד הזה שיודע להזיז דברים.
הוא יודע למי להתקשר.
את מי לתפוס במסדרון.
איפה ללחוץ בעדינות.
איפה ללחוץ פחות בעדינות.
ומי באמת מקבל את ההחלטה, גם אם הוא לא מופיע בתרשים.
בקיצור:
Forward" לשרגא" (רמזור, עונה 3, פרק 2. ואם בטעות לא ראיתם, רוצו לראות!)
יש בעיה? תעבירו לשרגא.
נתקע ממשק? ששרגא יראה.
לא ברור מי אחראי? שרגא יסדר.
וזה עובד.
עד שזה מפסיק לעבוד.
כי שרגא יוצא לחופש.
או עובר תפקיד.
או נשחק.
או פשוט כבר לא יכול להיות זמין לכל דבר.
ואז פתאום מגלים אמת קצת לא נעימה:
לא היה באמת ממשק.
היה אדם אחד שהחזיק את הממשק על הגב.
וזו לא ביקורת על שרגא.
להפך.
בדרך כלל שרגא הוא אדם מצוין.
הבעיה היא שארגון לא יכול לבנות תהליך שלם על אדם מצוין אחד.
כי כשממשק תלוי רק בהיכרות אישית, זיכרון, רצון טוב וקשרים לא פורמליים, הוא לא מנגנון.
הוא אלתור שעובד טוב,
עד שמגלים שהוא היה השיטה.
בתמונה: "פורווד לשרגא!" רגע קומי קטן שמחזיק אמת ארגונית גדולה.
כי בכל ארגון יש לפעמים שרגא כזה, עד שהוא לא זמין ואז מגלים שלא היה ממשק, היה אדם אחד שהחזיק את הכול על הגב.
