העומס? כבר לא חדש.
הקצב? לא הולך להאט.
והשחיקה? היא כבר מזמן לא רק של הקו הראשון.
היא חודרת גם למשרדים הממוזגים ולישיבות הנהלה, שקטות ככל שיהיו.
אבל השאלה האמיתית היא:
האם אנחנו באמת מבינים מה קורה לנו, או פשוט ממשיכים לרוץ קדימה, עם הפנים לעשייה וגב לעצמנו?
ההבדל בין "לנהל" ל"לשנות" טמון ביכולת להבין את מה שמסתתר מאחורי השחיקה.
הארגון לא זקוק בהכרח ליותר מדדים או עוד "סדנת חוסן" נוספת, הוא זקוק לבירור עומק והבנה אמיתית, מה לא עובד?
כדי ליצור שינוי אמיתי, צריך להפסיק לרדוף אחרי פתרונות מיידיים ולהתחיל לחשוף את הפערים האמיתיים בין מה שאנחנו חושבים שקרה, למה שבאמת קרה.
רק כשמבינים את הפער הזה, אפשר לפתח תנועה ארגונית יציבה, חכמה וגמישה.
וזה מתחיל בשאלה אחת פשוטה: מה לא הצלחנו לראות עד עכשיו?
בתמונה: יחד עם תם ועמישב. ההיפך משחיקה!
בסוף ערב ההכתרה המדהים שעמישב והמחזור שלו הפיקו לקראת אירועי פורים בישיבה. היה ערב נהדר!
