בפוסט הקודם דיברתי על השחיקה שזוחלת גם לתוך משרדים ממוזגים, יומנים צפופים ולבבות מחויבים של כל אחת ואחד, בכל דרג.
פספסת? שווה לקרוא גם אותו ☺️
אבל עכשיו הגיע הזמן להתמקד בדרג שנשחק ראשון. המנהלים
כן, גם מנהלים. גם הנהלות.
גם מי שמדברים על "הובלה", "חוסן" ו"מוטיבציה" ביום,
יכולים לגלות בלילה שהם נשחקים בעצמם..
ולא בגלל שהם חלשים.
אלא כי הם נמצאים לבד, בקו האש.
הם מתווכים בין עומס מלמעלה (בעלים או הנהלה), תסכול מלמטה, וציפייה אינסופית 'להחזיק את המערכת'.
השחיקה של המנהלים מסוכנת במיוחד.
למה?
כי כשמי שאמור להוביל מאבד אחיזה – כל השאר מרגישים את זה.
כי במקום לראות את השטח – הוא עסוק כל היום בכיבוי שריפות.
כי הוא מפסיק לשאול שאלות, ומתחיל רק "לספק תשובות".
אבל צריך ואפשר אחרת!
כשמפתחים תרבות ניהולית שמטפחת חוסן, כזו שמבוססת על עקרונות התחקור הארגוני,
משהו עמוק משתנה:
מנהלים לא רק מגיבים למה שקורה, אלא לומדים לראות, להבין ולכוון יחד.
תחקור טוב לא מסתפק בלשאול "מה קרה".
הוא יוצר לגיטימציה לעצור, לשאול את השאלות הקשות, לדייק כיוונים,
ולבנות הנהגה שמחוברת למהות, לא רק למשימות.
כי במקום להישאר לבד עם הדאגות,
מנהלים יכולים וצריכים מרחב לברר, לראות ולהבין יחד.
והיכולת לזהות שחיקה, ולהשפיע עליה,
נמצאת בדיוק אצל אלה שכרגע עובדים הכי קשה להסתיר אותה..
בפוסט הבא – סוגרים מעגל:
איך להיעזר בתחקור ארגוני ככלי מעשי לצמצום שחיקה,
דרך שיח שמחזיר משמעות, בונה חוסן
ומאפשר שינוי אמיתי – גם בעומס.
זה לא רק הסיכום של הסדרה.
זו ההזמנה להתחיל לעבוד אחרת!
בתמונה: יחד עם מנהלים בהווה ובעתיד. אני לא משאיר אותם לבד בחזית!
