מחשבה שלישית ומסכמת בסדרת פוסטים על הדרך להפוך ניסיון ליכולת ארגונית
הנהלה אחת חזרה לפרויקט שלא התקדם כפי שתכננה.
הפיתוי היה ברור.
לסכם מה לא עבד, לחלק משימות ולהמשיך הלאה.
אבל במקום זה הם חזרו לרגעים שבהם התקבלו ההחלטות.
איזה מידע היה מולנו?
מה בחרנו לא לראות?
איזו הנחה לא בדקנו?
ובאיזה שלב כבר היה אפשר להבין שהמציאות השתנתה?
כמה חודשים אחר כך הגיע אירוע אחר.
לא זהה, אבל דומה מספיק.
אף אחד לא פתח את סיכום התחקיר הקודם.
הם פשוט עצרו מוקדם יותר.
בדקו את ההנחות.
חיפשו מידע שחסר.
שאלו מה עלול להשתנות.
וקיבלו החלטה אחרת.
זה הערך העמוק של תחקור ארגוני.
לא רק לנסח מה צריך לעשות בפעם הבאה.
אלא לשפר את הדרך שבה מנהלים חושבים בפעם הבאה.
כי המציאות כמעט אף פעם לא חוזרת בדיוק באותה צורה.
אבל דפוסי החשיבה כן.
הנטייה למהר.
להיצמד להנחה הראשונה.
להתעלם מסימנים שלא מסתדרים.
או להמשיך עם החלטה שכבר איבדה קשר למציאות.
תחקור טוב לא נותן לארגון רק תשובות.
הוא משפר את השאלות.
וזו כבר יכולת ארגונית:
לזהות מוקדם יותר.
לבחון טוב יותר.
להכריע בזמן.
ולשנות כיוון לפני שהמציאות עושה זאת במקומנו.
ארגון לא לומד רק כשהוא יודע להסביר מה קרה.
הוא לומד כשהניסיון שצבר משנה את שיקול הדעת שלו.
מתי בפעם האחרונה חזרתם לא רק למה שהחלטתם, אלא לאופן שבו קיבלתם את ההחלטה?
עוד על תחקור ארגוני והפיכת ניסיון לשיפור ביצועים בפועל באתר שלי:
בתמונה: פיתוח מנהיגות לקצינים ולנגדים.
המבחן של תחקור טוב אינו איכות הסיכום, אלא איכות ההחלטה הבאה. כשהשאלות משתנות, גם שיקול הדעת משתפר.
